אמהות Developy שואלות... חודש 11

אמא יקרה! המצב שאת מתארת עשוי להתאים לסימני חרדת נטישה, שהיא תופעה מוכרת, ידועה ונפוצה הבאה לידי ביטוי בקרב תינוקות רבים - אז ראשית אל לך להתייאש המצב הוא תקין, מבורך מבחינה התפתחותית ובר חלוף.
חרדת נטישה מתפתחת אצל תינוקות בין הגילאים 7-10 חודשים ומגיעה לשיא סביב גיל שנה.

חרדת הנטישה עשויה להתבטא בשינוי קיצוני במצבי הרוח ושינוי התנהגותי, בין היתר, בכי של התינוק בעת פרידה מדמות מוכרת, ההורים או מטפלים עיקריים נוספים, (אך גם בסימנים יותר מרומזים כמו אדישות בעת הפרידה, בעיות בשינה ובהאכלה).

למרות שביטוייה אינם נעימים ואף קשים לעיכול, חשוב שתדעי כי חרדת הנטישה מבטאת שלב חשוב מאוד בהתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של בתך.
מבחינה רגשית, מראה חרדת הנטישה כי מעמיק הקשר בינכן, ומבחינה קוגניטיבית, הביטוי ההתנהגותי של חרדת הנטישה מראה כי בתך מפתחת את היכולת להבחין בין המוכר לזר, בין הישן לחדש ובין הקיים לנעדר. 

בנוסף, (ובלי קשר לחרדת הנטישה), חשוב לדעת כי קיימת חשיבות רבה למשחק משותף עם התינוק, וזאת לצורך עידוד ההתפתחות במישורים רבים, יחד עם זאת, חשוב לא פחות ללמד את התינוק לשחק לבד, ובכך לאפשר לו, בחלק מהזמן, להעסיק את עצמו מה ששבתורו יאפשר לו בין היתר ללמוד ולחוות מעט עצמאות.

על מנת לסייע לבתך להתחיל ולהתנסות במשחק עצמאי, ולהתמודד עם ביטוייה של חרדת הנטישה, לפני כל "התרחקות מכוונת" שלך ממנה, הסבירי לה לאן את מתכוונת ללכת, למשל: "אני הולכת למטבח".

בעודך הולכת ומגיעה ליעד, (אחרי מס' שניות), אמרי לה היכן את נמצאת, ושתחזרי בקרוב - המרחק ביניכן, אמור לאפשר לכן לראות ולשמוע אחת את השניה, ועדיין לאפשר לה מרחב למשחק עצמאי.

מומלץ לתרגל את ה"התרחקות המכוונת" בהדרגה, כך שמס' הדקות עולה בהתאם להסתגלותה למצב החדש, וכן יכולתה ליזום משחק עצמאי.

עם הזמן, יכולתה של בתך לשחק באופן עצמאי יאפשר לך גם "גיחות" מרוחקות יותר לחדר סמוך, כך שתצאי מטווח הראייה שלה, ועדיין היא תחוש ביטחון כי את חוזרת. 

השלבים המקדימים להליכה ללא תמיכה כוללים: מעבר מישיבה לעמידה, עמידה בתמיכה, הליכה בתמיכה ועמידה ללא תמיכה - כל הללו מכינים את התינוק, מבחינה מוטורית, לקראת השלב הבא שהוא הליכה ללא תמיכה - הליכה עצמאית.

מתיאורך עולה כי בנך שולט במעבר מישיבה לעמידה בתמיכה, ואף לאחרונה החל ללכת בתמיכה סביב שולחן הסלון וחפצים נוספים - ניכר כי בנך עובר את השלבים המקדימים להליכה בצורה תקינה.

המעבר מהליכה בתמיכה להליכה עצמאית, הינו מעבר מורכב ומשמעותי עבור בנך, כמו גם עבור כלל התינוקות והסיבה לכך, נעוצה בעובדה כי מדובר בשלב התפתחותי מורכב יחסית.

מבחינה מוטורית, שלב זה דורש תיאום בין מס' רב של פעולות וחלקי גוף, ומבחינה רגשית, התינוק זקוק לצבור בטחון שיתבסס בו עם הזמן והתרגול - ולכן רק כאשר שני תנאים אלו יתקיימו, ובעיקר כאשר ירגיש מספיק בטוח בעמידה ללא תמיכה, יעז לעשות את הצעדים הראשונים בהליכה ללא תמיכה.

בנוסף, חשוב לציין כי בנך החל לתרגל הליכה בתמיכה בחודש האחרון, זמן יחסית קצר לפני המעבר לשלב הבא שהוא עבורו - עמידה ללא תמיכה.

בשלב זה, המלצתי היא לתת לבנך את הזמן והמרחב לצבור בטחון בהליכה בתמיכה, כמובן בהשגחה. במקביל, המשיכי לעודד אותו ללכת בתמיכה בעזרת חפצים, פרט לחפץ דומם כמו שולחן הסלון, תוכלי להיעזר גם בכיסא קטן או שרפרף אותם ינסה לדחוף במטרה להתקדם.

ככל שהוא ילך יותר בעזרת חפצים הוא ילמד לסמוך על עצמו ועל גופו, וכך ירגיש יותר בטוח לשחרר ידיים, ולהיעמד ואף ללכת ללא תמיכה.

ראשית, הרשי לי לפרגן לכם על העובדה שסיגלתם לכם ולתינוק טקס שינה מוקפד ושעת השכבה קבועה, ועוד יותר מזה, משאלתך ניכר כי תינוקך יודע להירדם ללא גורמי תלות שיכולים להקשות עליו בהירדמות עצמאית. (שמיכי זה מצויין ☺)

וכעת ניגש ל"הרעת התנאים" שאתם והוא חווים לאחרונה - ממה שאת מתארת אני חשה כי התינוק שלך מגיע לשינה במצב של עייפות יתר, הן הבכי מעיד על כך, כמו גם ההתעוררויות המרובות בלילה וחוזר חלילה.
מצב של עייפות יתר מדמה ומתבטא על התינוק ,(באופן פראדוכסאלי), כמצב של "היפריות" - עירנות יתר בייחוד בשעות שהתינוק לא אמור להיות עירני בהן.
הסיבה לאותה עירנות היא רמת האדרנלין בדם התינוק שעולה נוכח הסטרס שחווה כי גופו עייף יתר על המידה  - לרמת אדרנלין גבוהה הגוף מגיב בעוררות, לכן מצד אחד קיים הבכי המעיד על תסכול, (במקרה הזה עייפות קיצונית), ומצד שני הרצון למשחק ופעילות כי הוא אכן מרגיש עירני.

על מנת לגשת לפתרון הבעיה, מה שעלייך לעשות זה לתעד ולכמת את שעות השינה של בנך במהלך היום, לשם כך תוכלי להיעזר בטבלת שעות שינה מומלצות לתינוק בגיל 9-12 חודשים.

כעת בדקי את שנת הצהריים שלו, וודאי שישן לפחות 2 מחזורי שינה רצופים, (שעה וחצי), במידה ויש שנת בוקר שתהיה בת מחזור שינה אחד, (45 דקות).  
שנת אחה"צ בגיל הזה עשויה לרדת מסדר היום, אבל יש תינוקות שעדיין זקוקים לה ולכן הקפידי שהיא תהיה קצרה בת מחזור שינה אחד גם כן.

בנוסף, בערב שימי לב לסימני העייפות שהוא מציג, כעת יותר מתמיד, והשכיבי אותו במיטה תוך חצי שעה לכל היותר מרגע שאת מזהה אותם - על סימני עייפות בתינוק תוכלי להרחיב כאן. 

ולנושא חלונות הערות שהוא מייצר - וכוונתי היא אותם פרקי הזמן הליליים שהוא כעת עירני בהם לפעילות אך מסתיימים בבכי תמרורים - החליטי על תגובה אחת ודרך הרדמה אחת בלבד שבה תרדימי אותו כשהוא מתעורר בלילה, והתמידי בכך.

משאלתך עולה שכרגע בנך מצפה ומחכה לתגובה הבאה שלך בכל יקיצה, מצפה ל"הפתעה" כלשהיא, דרך התמודדות חדשה שתציגי לו ששלפת עכשיו מייאוש מהשרוול - בין אם ניסיונות הרדמה שונים על הידיים, בעגלה, באוטו וניסיונות הרגעה מגוונים במיטה - הרגל זה כדאי לשנות וללמדו דרך אחת להירדמות ומנטרה קבועה להרגעה - והוא כבר ידע להמשיך משם...