ברוך הבא לעולם תינוק קטן

אני רוצה לקחת אתכם אחורה בזמן, לתקופה שאתם נולדתם. אני לא מצפה שתזכרו חוויות מהרחם, או מהרגעים, ימים או החודשים הראשונים בעולם, רק נסו לפתוח את הראש ולדמיין.

תארו לעצמכם שאתם מעורסלים במים חמימים (את התחושה הזו אפשר בקלות לדמיין גם עכשיו),  הכל חשוך סביב, רגוע ושקט, אתם שומעים את קולותיו המוכרים של גופה של אימכם, פעימות ליבה, קולות צחוקה, רחשי העיכול, דיבורה העמום. הנה היא שוב קמה ממקומה ומערסלת אתכם, ללא מגע ידיה, מניעה אתכם מצד לצד ואתם שוקעים שוב בשינה מתוקה,  שנת ישרים, שנת תינוק.

ואז, ללא כל התראה או אזהרה מוקדמת כל הטוב הזה נפסק, לא ממש ברור לכם למה, ופרק חדש מתחיל .

ברוכים הבאים, אלו הם החיים!

ברגע אחד, אור פלורסנט מסנוור, נשימה ראשונה, קור, חום, צפצופי מכשירים, מגע וריח של כפפות לטקס, קולות זרים, מתיחת איברים, אכילה, דקירות, שכיבה סטטית וגם חוסר אונים.

הכניסה לעולם תמיד דרמטית ביותר עבור התינוק, יש יאמרו טראומטית. לא הכל נוכל למנוע ממנו מלחוות אבל אולי נוכל להקל ולרכך, ולו רק מתוך ההבנה וההזדהות עם כל מה שהוא עובר, בעיקר סביב הלידה והימים הראשונים שלו בעולם. 

אז איך עושים את זה?

ריכזתי עבורכם מחשבות, תובנות וכלים בהם תוכלו להשתמש מהרגע הראשון, בשאיפה להפוך את הכניסה לעולם עבור התינוק שלכם לחלקה עד כמה שאפשר. 

1. טיפול רגיש וצמוד בבית החולים: היו עם תינוקכם מהשנייה הראשונה, ואם הדבר מתאפשר - נסו שלא להפרד ממנו ובחרו באופציית "ביות מלא". היו איתו בבדיקות הרפואיות, בחיסונים וברחצה, החזיקו את ידו ודברו אליו ברכות כדי להרגיעו. חישבו על זה שלעולם לא הייתם מעלים בדעתכם להפקיד את תינוקכם בן החודש בבית החולים, בבדיקות רופא ובכלל, מבלי שתהיו נוכחים. היומיים הראשונים אינם שונים. זה התינוק שלכם והוא זקוק לכם לצידו, יום ולילה, וזו לחלוטין זכותכם לדרוש את זה. כיום גוברת המודעות לצמצום ההפרדה בין האם והתינוק לאחר הלידה על מנת לעודד את החיבור הראשוני ביניהם, ועל מנת לחסוך לשני הצדדים סבל מיותר. כשהתינוק אינו מופרד מאימו לאחר הלידה הוא נינוח יותר, יונק טוב יותר, ההורמונים האמהיים פועלים באיזון והאם חשופה פחות לבייבי בלוז המוכר מהימים הראשונים שלאחר הלידה.

2. היי, זה אני מהבטן, ואני כבר ממש מתרגש לפגוש את אמא ואבא: מהרגע שהגיח לאויר העולם, טפלו בתינוקכם בעצמכם ככל יכולתכם. במידת האפשר וככל שמצבכם הרפואי מאפשר זאת, השתדלו שלא להשאיר אותו בידיים זרות בתינוקיית בית החולים. האמונה כי ידיים מיומנות טובות יותר מידיהם של הורים צעירים ולא מנוסים שגוייה מיסודה, ואם חושבים על זה רגע, היא בכלל לא טבעית. התינוק שלכם רגיל אליכם עוד מהבטן ומצפה לטיפולכם. הוא רגיש ועדין, אך יעמוד בגבורה בהחלפת חיתול מהוססת, בעיקר כי אחד מכם מבצע אותו. הוא ירגע מהמגע שלכם ומקולכם המוכר לו עוד מהרחם.

3. מגע ובטחון: נצלו את הזמן הראשוני הזה להכיר את תינוקכם, להתחיל בהנקה ולצבור בטחון בטיפול בו. את כל המיומנויות אתם תרכשו ותיישמו די מהר, אז זה רק עניין של זמן, וכמה שיותר מהר יותר טוב.

אפשרו לתינוק להיות בזרועותיכם ככל האפשר במקום להיות שכוב בעריסה – לזה הוא רגיל עוד מהרחם ולזה הוא מצפה, או לפחות לא ממש מכיר דברים אחרים שהם בגדר "הרעת תנאים" מבחינתו. תחושת המגע מספקת לו כל כך הרבה במישורים רבים והיא חסרת תחליף. מחקרים מראים כי מגע "עור לעור" הוא בעל ערך אדיר, בעיקר אצל תינוקות קטנים שנולדו לפני הזמן. הוא מסייע בוויסות והרגעה, תורם לייצוב מדדים פיזיולוגיים, מחזק את הקשר בין התינוק ואימו ותורם להתפתחותו של התינוק.

4. הענות מדוייקת ומותאמת לצרכי התינוק: תינוק לא בוכה סתם, זו הדרך שלו להגיד לנו מה הוא צריך. בחודשים הראשונים מה שהתינוק רוצה ומה שמרגיע אותו ועובד לכם, זה בדיוק מה שהוא זקוק לו כדי לחוש מוגן ובטוח בעולם הזה. בשלב הזה אין מה לדבר עדיין על הרגלים ועל פינוק, אלא פשוט להיות שם עבורו, זמינים ונענים לצרכיו, עם כל הקושי שבדבר. ככל שיגדל הוא יוכל לשאת ולהתמודד עם פערים בין הצורך לבין סיפוקו, מבלי להפגע מכך. כשהתינוק לצידכם בבית החולים תוכלו להענות לאותותיו ביתר קלות, כמו להאכיל אותו מיד כשהוא מאותת לכם בעזרת סימני הרעב הראשונים שמציג, ולא לאחר שבכה בתינוקייה והזעיקו אתכם אליו.

5. פרקטיקה: התחילו לחתל בעצמכם ולהלביש את התינוק מוקדם ככל האפשר. האמיצים יכולים אפילו לדחות את המקלחת הראשונה לבית, במקום שהיא תעשה בידיים זרות בבית החולים. מי שיבחר לעשות זאת , עלול להיות מופתע ולגלות שתינוקות לא תמיד בוכים באמבטיה הראשונה. חישבו על זה, ערסול במים חמימים – זה בדיוק מה שהם רגילים אליו. מה יותר מרגיע מזה? וגם אם הוא בוכה, מכל סיבה שהיא, אתם תהיו שם כדי להרגיע אותו, ולא אחות זרה.

6. זה שלי ורק שלי: זיכרו שהתינוק הזה הוא שלכם ורק אתם מקבלים עבורו את ההחלטות. אם ישנה פרוצדורה רפואית שאינה נראית לכם, שאתם חשים עימה לא בנוח ושהאינטואיציות ההוריות הקדומות שלכם זועקות, עיצרו ובררו מול הצוות הרפואי האם מדובר בפרוצדורה חיונית או שיש אולי אלטרנטיבה. 

עשו לכם כלל וכעקרון מנחה - כאשר כל הצדדים חשים בטוב, לא חייבים לעבור כמעט אף אחת מהפרוצדורות השגרתיות. לא חייבים להסכים להתנתק מהתינוק למספר שעות לאחר הלידה, התינוק יכול להתחמם בחיק אימו ולא תחת תנור, לא מוכרחים להפקידו בתינוקיה, לא חייבים לחסן מיד כשנולד, לא חייבים לרחוץ ועוד. ההחלטה כ-ו-ל-ה שלכם, ההורים - גם אם נותנים לכם את התחושה שממש לא.

השתחררתם הביתה? מזל טוב! Let the Show Begin



בתמונה: התינוקת מעורסלת בידי אמה, הדגש הוא על קימור הגב ובכך גם הרפיית שרירי הבטן. (צילום: Shutterstock)

ככלל אצבע, ובטח במהלך החודשים הראשונים, אל תחששו מהרגלים רעים – תינוקות זקוקים בחודשים הראשונים לחייהם למגע, תנועה מרובה ועירסול לשם התפתחות תקינה, והם לא יכולים להשיג זאת בעצמם. הם תלויים בכם לספק להם צרכים אלה, כמו גם הרבה אחרים.

בטבע, עגל בן יומו נעמד על רגליו דקות בודדות מהגיחו לעולם. זאת אומרת שמה שתינוק אנושי משיג מבחינה מוטורית אחרי שנה (היכולת ללכת בצורה עצמאית), עגל רך משיג תוך פחות משעה. כך שאמנם אנו בני האנוש אינטיליגנטים מאוד אבולוציונית, אך אנו נולדים כמעט ללא יכולות. כשמשהו לא נעים לנו אין לנו הרבה דרכים להסביר לאמא או אבא מה מפריע. אם זה רעב, חום, קור, טיטול מלוכלך או צורך בחיבוק, האופציה היחידה שקיימת בארגז הכלים של התינוק הוא לבכות - וזה יכול להיות מאוד מתסכל לשני הצדדים.

לא סתם תינוקות קטנים רגועים כשהם נישאים על הידיים –זה בדיוק מה שהם צריכים, ולכך הם רגילים עוד מהרחם. יותר מזה, מסתבר שהאביזרים המערביים האהובים עלינו כל כך, אלה שעוזרים לנו להרגיע באמצעות תנועה מבלי לשבור את הגב כמו הסלקל, הטרמפולינה והנדנדה, בשימוש יתר שאינו מבוקר, עלולים למעשה לפגוע בהתפתחותו של התינוק שלנו. כיוון שהם מחזקים מאוד את שרירי הבטן של התינוק, הם מקשים עליו לשכב על הבטן, שזו פעולה שממילא קשה לו גם ללא שרירי בטן חזקים. כידוע, היכולת לשכב על הבטן היא הבסיס העיקרי וההכרחי לכל שלבי ההתפתחות המוטוריים הבאים - התהפכות, עמידה על שש, זחילה, ישיבה, עמידה והליכה, כל מה שהשיג העגל ביום הראשון לחייו.

לעומת זאת, נשיאה מערסלת מסייעת לתינוק להרפות את גופו, להירגע,להתמודד עם כאבי גזים ולהרדם. נשיאה על הידיים דורשת מהתינוק להחזיק את גופו ולייצבו כמידת יכולתו כנגד התנועה של ההורה, ולכן היא לכשעצמה מחזקת את גופו.

המגע הקרוב עם גופם של האם והאב מאפשר לתינוק לחוש בטחון ולהתמודד טוב יותר עם מצבי לחץ ואפילו עם מחלות. הוא שומע את פעימות הלב המוכרות וחש את האחיזה העוטפת והמרגיעה. יש המדברים על כך שהמגע העוטף והתנועתיות המרובה מסייעים אפילו להתפתחות הוויסות החושי.

בחברה שלנו השתרשה האמונה שתינוקות מתרגלים להיות על הידיים ושזה דבר רע שיש להילחם בו. אמהות חשות אשמה כשהן מנענעות, מרדימות בהנקה או על הידיים, והן חשות כאילו הן מחריבות לילדיהם את כל הרגליו הטובים לעתיד. אז יש לי חדשות בשבילכם. הסבתא הפולניה שלכם צודקת. התינוק באמת מתרגל לנענוע, אבל מה שהיא לא אומרת לכם זה שהוא כבר רגיל לכך עוד מהרחם. לא אתם אלה שהקנתם לו את ההרגל, זה הזיכרון היחיד הזה שנולד איתו. 

ודבר נוסף שהיא שכחה לומר לכם - תינוקות מתרגלים במהרה לכל דבר, לא רק לידיים. לכן כשתחליטו שזו כבר לא הדרך המתאימה לכם, או כשהתינוק יגדל וכבר לא יהיה זקוק לכך, תוכלו לשנות את הרגליו ולעזור לו ברכישת הרגלים אחרים המתאימים יותר ליכולותיו, הן הפיזיות והן הרגשיות.

תוכלו להרחיב עוד על הירדמות על הידיים בחודשים הראשונים בלחיצה כאן

היו קשובים לקולכם הפנימי, התבוננו בתינוקכם ובמה שהוא מבקש מכם, עקבו אחר התפתחותו וביכולותיו ההולכות ומשתכללות, ותבינו בעצמכם מהי הדרך המתאימה לו ולכם.

וטיפ אחרון לסיום: אמצו לעצמכם מנשא איכותי ומתאים לגיל התינוק, כזה שגם לא ישבור לכם את הגב, וגם יאפשר לכם לשאת את תינוקכם בשבועות הראשונים יותר לאורך היום, כך תשיגו שתי ציפורים במכה - במקביל לנשיאתו והמגע הקרוב שאתם מספקים לו, תוכלו להתפנות מעט למטלות הבית, לענייניכם (כן, שוכחים לעיתים אבל גם אנחנו כאן), תוכלו להתפנות גם לילדים הגדולים יותר בבית ואולי לקפה. חם.