יומנה של יעלה פרק 2 - איך הזמן טס כשנהנים... לפחות אני :)

נעים לי מאוד, שמי יעלה ואני תינוקת שנולדה לאמא ואבא אוהבים, ושמחה מאוד להיות חלק מהעולם הנפלא הזה. אולי זה קצת מבלבל אז אני אבהיר נקודה - לא ניחנתי בכישורי על הכוללים יכולת ביטוי מילולית וכתיבה כבר מיום היוולדי, רק יצא שהתמזל מזלי, וסבתא שלי מיכל עושה זאת עבורי מאז שנולדתי ועד שהתחלתי ללכת…
אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע היא כותבת יומן בשמי? התשובה לכך היא מאחר שהיא מאוד מקווה שדרכי תוכלו לעזור ולסייע לתינוקות שלכם.
אני זכיתי בסבתא, שפרט לעובדה שהיא סבתא שלי, היא פיזיותרפיסטית  ועוסקת שנים רבות בהתפתחות הילד ומאוד מאוד חשוב לה שכל ההורים יוכלו לקבל כמה שיותר מידע עלינו הקטנים שזקוקים לכל כך הרבה תמיכה, הקשבה והכלה…
אז הנה לפניכם כל מה שרציתי לומר ולא ממש הייתי מסוגלת...


אז מה שלומכם?

אצלי הכל מצויין, תודה שהתעניינתם! היום מלאו לי חודשיים. כמובן שגדלתי ועליתי במשקל ואני כבר צריכה מלתחה חדשה, וכמה בנות אתם מכירים שלא ישמחו לעשות שופינג??? אז גמאני! 

לא נעים לי לספר לכם שאני עדיין לא "תינוקת מלאכית". אמנם בלילה השינה שלי ממש השתפרה, אני ישנה במיטה ליד אבא ואמא, אני אוכלת ונרדמת ולא עושה מהומות באמצע רוב הלילות, ואפילו חולמת פחות חלומות מפחידים על הלידה.
אבל עדיין במהלך היום עדיין קשה לי להירדם לבד, אני ישנה בשקט אבל בתנאי שאני נמצאת על הידיים, לא קריטי עבורי למי שייכות זוג הידיים, ולמעשה כל ניסיון להניח אותי במיטה גורם לי להתעורר, וכשאני כבר יוצאת "ממעגל השינה" שלי אני מטרטרת את כולם, בעיקר כי אני בעצמי לא בטוחה אם אני רעבה או עדיין עייפה. כדי להבין טוב יותר את מחזורי השינה שלנו תוכלו לקרוא בלחיצה כאן.

בין ארוחה לארוחה אני מסוגלת לשכב על הגב כשהראש כבר נשאר במרכז מביט על התקרה, ורק מידי פעם כשאני פונה הצידה הידיים עוברות מיד לעמדת "יורה החיצים", זהו רפלקס שכבר כמעט השתחררתי ממנו.
רפלקס הוא משהו שאני לא לחלוטין שולטת בו, ולרפלקס הזה קוראים "רפלקס הסייף".

כדי להסביר לכם מה זה אומר אשתמש בדוגמה: נגיד שאני שוכבת על הגב ומסובבת ראש ימינה לראות שם משהו, רפלקס הסייף יתבטא כך שהיד הימנית שמול ראשי תתיישר קדימה והשמאלית שמול העורף שלי לעומתה תתכופף, מה שיכול להיראות כמו סייף השולח חרבו קדימה במבט מהצד. סביבות גיל שלושה חודשים הרפלקס החמוד הזה ייעלם כליל…

לתצפת על הסביבה מאד נעים לי ולכן כשמשנים לי כל פעם את נקודת התצפית, פתאום העולם נראה לי שוב מעניין, דברים שרואים מכאן לא רואים משם לא?

בשבת אמא ואבא לקחו אותי לפארק עם כל המשפחה המורחבת, האמת היה שם מאד מפחיד, יותר מדיי בשבילי בשלב הזה. המרחבים הפתוחים, בשילוב השמש בפנים והרוח נתנו לי תחושה שאני הולכת לאיבוד... אני עדיין בשלב שאני אוהבת להרגיש מוגנת ובטוחה.

היום הלכנו לטיפת חלב וכשנבדקתי ע"י הרופאה ההתפתחותית היא נדהמה כשבדקה לי את "רפלקס ההליכה" אני צעדתי במרץ קדימה, הרגשתי את הלב של אמא מלא בגאווה. 

אני מאמינה שהחודשים הבאים יתחילו להיות יותר מעניינים, אני עומדת לסיים את פרק "התצפיות" בחיי ואז אתחיל להיות יותר פעילה… טוב, חייבת לחתוך, הטיטול שלי כבר צועק הצילוווווו….

"תראו איך אני ממקדת מבטי בתמונות שהניחו סביבי. - בשלב הזה של חיי מדובר באטרקציה לא פחות"..
(צילום: מתוך האלבום המשפחתי)

שבועיים חלפו עברו להם ביעף…

השבוע סוף סוף לקחו אותי לטיפול אצל כירופקרט לילדים. ודאי תשאלו למה? ולמה אני אומרת "סוף סוף"?
אז כפי שאתם יודעים עברתי רגעים לא פשוטים בזמן הלידה, ונראה שזו אחת הסיבות שאני לפעמים חסרת שקט ומנוחה, כמעט שלא מחייכת, מתקשרת יחסית מעט עם הסביבה ולא מרימה יפה את הראש… כן כל זה. ומדובר בטיפול קסם עבורי, לא פחות.

אחרי כל טיפול פתאום אני נושמת לרווחה, אני רגועה יותר אחרי הארוחה ומסוגלת לשכב בשקט על הגב ולצפות בסביבה. פעם אני רואה את אמא אוכלת ,פעם אני רואה אותה מסתרקת ומתארגנת
פעם אני צופה בהכנת האוכל, ופעם ברוח הנושבת ומניעה את עלעליי העצים - מתחיל להיות מעניין אצלכם.

אבא ואמא מנצלים את פלאי הטכנולוגיה ומצאו ביוטיוב מחרוזת של שירי ילדים שאותה הם משמיעים לי מדי פעם ושרים, וכשאני שומעת את השירים אני נרגעת. בכלל אני מאד אוהבת שמדברים אלי ומסבירים לי מה קורה מסביבי. אם מאפשרים לי לישון, (בלי להרעיש ולנשק באמצע), אני ישנה כשעתיים וחצי,ומתעוררת שמחה ורגועה.

השגרה שלי היא מעגלית - אחרי כל ארוחה אני פנויה למשחק, כלומר: צופה בסביבה, מכניסה ידיים לפה, וכמה רגעים, דקה - שתי דקות שוכבת על הבטן ומרימה את הראש, ממשיכים לשחק עד אשר אני מתעייפת והולכת לישון - וחוזר חלילה.

קבלתי מתנה נפלאה, קיבלתי את "במבטיה" שמחליפה את ה"דפני" וכעת אני מרגישה באמבטיה כמו נסיכה השוכבת על כורסאת מים, נשמע מגניב נכון?, התחלתי לאהוב את "שעת האמבטיה", אין ספק שאני מתקדמת וכבר לא בוכה ורועדת כמו פעם.

אבא ואמא קנו לי גם טרמפולינה, כי אני קצת מפונקת ולא אוהבת להיות לבדי. אני אוהבת לשכב בתוכה. לפעמים הטרמפולינה היא כמו עריסה בשכיבה, ולפעמים זה כמו טיולון שמאפשר תצפית נהדרת על הסביבה וכך לא משעמם לי וכל הזמן אפשר לשנות לי את התנוחה והמיקום.

אויש! נראה לי שאני חייבת לסיים, הגיעו אורחים ובטח הם ירצו את תשומת הלב שלי, ד"ש לתינוקות שלכם, נמשיך בחודש הבא..