יומנה של יעלה פרק 4 - זמן בטן ביג טיים!!!

נעים לי מאוד, למי שעדיין לא מכיר, שמי יעלה ואני תינוקת שנולדה לאמא ואבא אוהבים, ושמחה מאוד להיות חלק מהעולם הנפלא הזה. אולי זה קצת מבלבל אז אני אבהיר נקודה - לא ניחנתי בכישורי על הכוללים יכולת ביטוי מילולית וכתיבה כבר מיום היוולדי, רק יצא שהתמזל מזלי, וסבתא שלי מיכל עושה זאת עבורי מאז שנולדתי ועד שהתחלתי ללכת…
אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע היא כותבת יומן בשמי? התשובה לכך היא מאחר שהיא מאוד מקווה שדרכי תוכלו לעזור ולסייע לתינוקות שלכם.
אני זכיתי בסבתא, שפרט לעובדה שהיא סבתא שלי, היא פיזיותרפיסטית  ועוסקת שנים רבות בהתפתחות הילד ומאוד מאוד חשוב לה שכל ההורים יוכלו לקבל כמה שיותר מידע עלינו הקטנים שזקוקים לכל כך הרבה תמיכה, הקשבה והכלה…
אז הנה לפניכם כל מה שרציתי לומר ולא ממש הייתי מסוגלת...

Let's get started

אז גיל ארבעה חודשים הגיע, ואיתו מיומנות השכיבה על הבטן והרמת הראש שלי הולכת ומשתפרת לה, אני ממש מסוגלת לעשות את זה, וזה לא הגיע לי בקלות....
כשאני שוכבת על הבטן אני חייבת לציין שאני עדיין לא "מתה על הפוזה הזו" - כי מה כבר אפשר לראות מגובה הרצפה? וזה אמנם משתפר אבל כן אני מתאמצת כששוכבת על הבטן ומרימה את הראש.

אמא דאגה ושמה לפניי ספר קשיח, כך קצת יותר מעניין, היא גם מניחה אותי על מזרן התעמלות עם סדין צבעוני, זה יותר מעניין אפילו "משמיכת הפעילות" של האוניברסיטה, אני מרגישה שלאט לאט אני צוברת ניסיון במצב הזה, ואפילו כבר למדתי לגרד עם האצבעות את הסדין עליו אני שוכבת.

בתמונה הבאה אפשר לראות אותי מתבוננת ב"זחל הרעב", פשוט מרתק! אין לי מילים אחרות לתאר את החוויה החושית הזו עבורי, רואים עליי לא?

"מהמםםםםםם...." (צילום: מתוך אלבום משפחתי)

כשאני שוכבת על בטני, אני לומדת להעביר משקל מצד לצד ופעם אפילו הצלחתי להתגלגל מהבטן לגב.
לפי החיוכים וקולות השמחה של הסובבים אותי אני מבינה "שאני מתקדמת"... הפידבקים הללו חשובים לי מאוד!


עברו להם שבועיים בלי להרגיש ואז...

לא תאמינו מה קרה לי היום! משומקום, פתאום, לא זוכרת איך כי הכל קרה דיי מהר, אבל היה נראה לי שאולי למדתי להתהפך מהבטן לגב.  הזיכרון האחרון שלי הוא שממש כמה רגעים קודם הייתי על הבטן, ואז לפתע אני מוצאת עצמי מביטה לעבר התקרה והכל קרה כל כך מהר… האם זה אומר שמעכשיו אני יכולה להתחיל להיות עצמאית?  לאט לאט. אני רק בדרך לשם.... שימו לב איך זה ממש קרה...

ולמה השליליות? למה לא לשמוח שהתהפכתי בעצמי? אז הסיבה היא כי תכלס המעבר מהבטן לגב עדיין קורה לי במקרה, (ולא מתוך בחירה), לפעמים אני פשוט מאבדת שליטה כי הראש הכבד יצא מקו האמצע שלו ומסית את קדמת גופי לכיוון מסויים, ואז אם במקרה גם הרגל דוחפת - אני מוצאת עצמי על הגב מופתעת לחלוטין.
ואם בטעות כשזה קורה, אני שמה את היד במקום לא נכון שאינו מאפשר גלגול, אז אני פותחת במחאות קולניות שמישהו יבוא וישחרר לי אותה. בקיצור יש לי עוד מה להשתפר.אבל אני עובדת על זה.

אה! ושכחתי לספר שאני כמובן עדיין מתזזת את אמא, כי מי לדעתכם יהפוך אותי חזרה לבטן אם לא היא?

מה בזירת השינה??? אז אני עדיין זקוקה לעזרה בתהליך ההרדמות ולא מצליחה להרדם לבד.
בקיצור אני לא התינוקת המושלמת, ואני לא מבינה למה אמא כל הזמן אומרת שכן, כאילו שומעת אותי ויודעת כמה זה חשוב לי שתפגין אליי אינסוף אהבה ואם אפשר עוד קצת ועוד, בכל דרך אפשרית.

ממש לאחרונה רכשתי לעצמי הרגל לא ממש טוב, (לפחות לפי מה שסבתא אומרת), כשאני שכובה על הגב בטיולון, אני מנסה להתרומם לישיבה, ובגלל שאני עושה את זה אמא משתדלת להשאיר אותי במצב הזה כמה שפחות זמן.

תודו שהחיים שלי כתינוקת סקרנית אינם קלים, לא לי ולא למבוגרים שסביבי, שקצת "עובדים בשבילי".
לאמא שלי יש מלא סבלנות ויש לי מזל גדול. היא לוחשת לי: "זה בסדר תרגעי מתוקה, יגיעו ימים שאת תהיי "מלכת העצמאיות" ואנחנו נתחנן בפניך שתפני לנו זמן כי ודאי תהי מאוד עסוקה, ולכן אני לומדת עכשיו להנות מהקרבה בינינו אפילו שקצת קשה"

מה אתם אומרים על אמא שלי? אין דברים כאלה בעולם כולו!!! מכל הדיבורים עליה אני עכשיו חייבת אותה צמוד צמוד, התגעגעתי… ביי