יומנה של יעלה פרק 11 - החיים שלנו תותים...
פיזיותרפיסטית
נעים לי מאוד, למי שעדיין לא מכיר שמי יעלה ואני תינוקת שנולדה לאמא ואבא אוהבים, ושמחה מאוד להיות חלק מהעולם הנפלא הזה. אולי זה קצת מבלבל אז אני אבהיר נקודה - לא ניחנתי בכישורי על הכוללים יכולת ביטוי מילולית וכתיבה כבר מיום היוולדי, רק יצא שהתמזל מזלי, וסבתא שלי מיכל עושה זאת עבורי מאז שנולדתי ועד שהתחלתי ללכת…
אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע היא כותבת יומן בשמי? התשובה לכך היא מאחר שהיא מאוד מקווה שדרכי תוכלו לעזור ולסייע לתינוקות שלכם.
אני זכיתי בסבתא, שפרט לעובדה שהיא סבתא שלי, היא פיזיותרפיסטית ועוסקת שנים רבות בהתפתחות הילד ומאוד מאוד חשוב לה שכל ההורים יוכלו לקבל כמה שיותר מידע עלינו הקטנים שזקוקים לכל כך הרבה תמיכה, הקשבה והכלה…
אז הנה לפניכם כל מה שרציתי לומר ולא ממש הייתי מסוגלת...
מי בא לשחק איתי?
עוד כמה ימים אני כבר בת 11 חודשים, ועיקר ההתקדמות שלי עכשיו היא בתחום עולם המשחקים.
אחד המשחקים האהובים עליי ביותר, הוא להכניס ביצים מפלסטיק לתוך סלסלה, אני עושה את זה מצויין.
נכון שלא תמיד התנועה שלי מבוקרת ומדוייקת, ולפעמים נראה לאמא או אבא שבמקרה זה הצליח אבל לא, אני לומדת תוך כדיי ומשתפרת.
ככה זה עם כל שלבי ההתפתחות - בפעמים הראשונות התנועה היא מקרית ולאט לאט היא משתכללת ומתחילה להתבצע מתוך בחירה ודיוק. הנה תראו איך מנסים לשכנע אותי להכניס את הביצים לסלסלה אבל אני כבר אתם יודעים, אני עושה דברים בקצב שלי ולא בגלל המצלמה... :)
בתחילה למדתי להקיש חפץ בחפץ כמו שאני עושה בסרטון הקודם עם שתי הביצים, אחר כך למדתי להוציא צעצוע מתוך מיכל ובשבוע שעבר למדתי לאחוז ולשחרר נייר מבין אצבעותיי - בקצב הזה ממש בקרוב נראה לי שאוכל לעזור לאמא לעשות סדר בבית, ואולי אפילו לאסוף את הצעצועים שאני מפזרת בכל עבר. או שלא.
היום בבוקר, הרגשתי דגדוגים באיזור הבטן, אני חושבת שאני יודעת למה מתכוונים כשאומרים "פרפרים בבטן" כי זה ממש מרגיש ככה וזה קורה לי כי אני כבר מתחילה להתרגש לקראת יום הולדת שנה....
אם היו לי תוכניות לקרוע את הרחבה עם האורחים כנראה שזה יקרה כבר ביומולדת שנתיים כי אני עדיין לא הולכת, אבל בטח אמא ואבא ירימו אותי גבוה וירקדו איתי שזה אפילו יותר שווה...
שימו לב איך אני עוזרת לאמא עם הכביסה... משחק בשבילי לכל דבר.
והזמן עובר ועוד שבוע חלף לו…
החופש הגדול עוד שנייה מגיע, ואני שומעת את החברות של אמא שהן קצת מבואסות ואפילו קצת מפוחדות, מה עושים עם הקטנים בבית כל כך הרבה שעות? האמת שאני קצת מבינה אותן.
אנחנו הקטנים מדברים "בשפת הסימנים" הרבה פעמים, משתעממים בקלות ובאופן כללי פחות בעד לישון או להעסיק את עצמינו - זה מתכון להורים אוהבים אך ממש ממש עייפים…
כדי להבין אותנו היטב, ומאחר שאיננו מדברים עדיין, ההורים שלנו צריכים להיות מאוד קשובים, להתנתק מהפלאפונים ומהמחשב להרבה שעות, וזה לא פשוט כשרגילים להיות מחוברים.
אז החלטתי לתת לכם כמה עצות ממני שאולי יעזרו לכם לעבור את החופשה בהצלחה:
- תבקשו ממנהלת המשפחתון , הגן או המעון שתיתן לכם את סדר היום שלנו, ואת סוגי הפעילות שאנחנו עוברים במהלך היום שיהיה לכם כמקור להשוואה ותדעו בדיוק למה אנחנו מצפים.
- חשוב שתזכרו שאנחנו אוהבים שגרה, זה מרגיע אותנו. אם תתחשבו בנו זה ישתלם לכם, אנחנו נהיה רגועים ואתם תוכלו לשלב גם פעילויות להנאתכם - אנחנו נדיבים…:)
- גם תינוקות וגם זקנים יודעים להעריך טיול טוב בשעות המוקדמות של הבוקר -"אנחנו עפים על זה", האויר הנקי, השקט, הרוח הנעימה לא יודעת להצביע מי מהם אבל השילוב נעים לנו ממש.
- השתדלו לשלב אותנו בפעילות היומיומית בבית, ממש כמו שראיתם לדוגמה בסרטון. נכון! אני מסכימה שקיפול הכביסה לוקח יותר זמן איתנו, אבל לאן אתם ממהרים? אין עכשיו לו"ז מטורף - חופששששש
- חם בחוץ!!! מה איכפת לכם לעשות לנו פעמיים ביום אמבטיה? או משחק עם מים? מה?
- במהלך הארוחה אפשרו לנו לשחק עם "שאריות האוכל" בעוד אני ישובים בכיסא, כן! אנחנו אוהבים לחוות את הדברים דרך המגע, המרקמים דרך כל החושים ולא רק לאכול כדי לשבוע.
אתם זוכרים שאנחנו מיוחדים ושונים מכם נכון? אז קדימה תפרגנו לנו כמה שיותר (הרי יש 5 ארוחות ביום). - מה עם לבקר את המשפחה או להזמין אלינו חברים? ככה מעבירים את הזמן מהר יותר, ואולי אפילו מספיקים לשתות קפה עם חברים...
- אחה"צ נשמח מאד לשחק בחול או בפארק או על שפת הים. כשלא חם מדיי בחוץ, תחושה של חופש נעימה ומשפחתית, וזה גם ידוע כמעייף מאוד ילדים קטנים, אז יש סיכוי שנישן טוב גם בלילה,
? Do we have a deal or not
