יומנה של יעלה פרק 12 - חגיגות היומולדת מתחילות..... עכשיו!

נעים לי מאוד, למי שעדיין לא מכיר שמי יעלה ואני תינוקת שנולדה לאמא ואבא אוהבים, ושמחה מאוד להיות חלק מהעולם הנפלא הזה. אולי זה קצת מבלבל אז אני אבהיר נקודה - לא ניחנתי בכישורי על הכוללים יכולת ביטוי מילולית וכתיבה כבר מיום היוולדי, רק יצא שהתמזל מזלי, וסבתא שלי מיכל עושה זאת עבורי מאז שנולדתי ועד שהתחלתי ללכת…
אתם בוודאי שואלים את עצמכם מדוע היא כותבת יומן בשמי? התשובה לכך היא מאחר שהיא מאוד מקווה שדרכי תוכלו לעזור ולסייע לתינוקות שלכם.
אני זכיתי בסבתא, שפרט לעובדה שהיא סבתא שלי, היא פיזיותרפיסטית  ועוסקת שנים רבות בהתפתחות הילד ומאוד מאוד חשוב לה שכל ההורים יוכלו לקבל כמה שיותר מידע עלינו הקטנים שזקוקים לכל כך הרבה תמיכה, הקשבה והכלה…
אז הנה לפניכם כל מה שרציתי לומר ולא ממש הייתי מסוגלת...


יש לי יום הולדת, בואו למסיבה!!!

בסוף השבוע הזה יש לי יום הולדת, יומולדת יומולדת יומולדת יום הולדת!!!

לא להאמין שכבר שנה אתם עוקבים אחרי. אני עדיין לא הולכת, אבל אם הייתם רואים איזה מעברים אני עושה מזחילת גחון לישיבה, אין דברים כאלה.
ארסנל שלם של מיומנויות שרכשתי, עוברת לי מישיבה צידית ימינה, לישיבה צידית שמאלה, מישיבה חוזרת לי בכיף לזחילה, הייתם אומרים שאני אלופה? הייתם אני בטוחה, אז תגידו ותעודדו תמיד!!!

רק בימים האחרונים התחלתי לזחול על שש, ועדיין כשאני ממש ממהרת אני יורדת לזחילת גחון, כי אני מאוד חזקה בגחון, וככל שהזמן עובד זה משתפר אני מספיקה לזחול מהסלון לחדר כביסה שזה לעבור את כל הבית שלנו מקצה לקצה בזמן שאמא שלי עושה אפצ'י....

אני מתרוממת לעמידה דרך העמדת רגל אחת ואחריה מצטרפת הרגל השניה, זו הדרך הנכונה שמעתי את סבתא אומרת, אבל זה לא תמיד היה ככה, בהתחלה התרוממתי על שתיהן יחדיו.
ואפילו כשאני רוצה לרדת חזרה לרצפה אני פועלת מתוך מחשבה, קודם יורדת רגל אחת ואחריה השניה.

לכל מי שהספיק לשכוח, הכל כאילו טוב ויפה ואני נשמעת לכם בטח בקונטרול, אבל האמת היא שאני במצב לא פשוט כלל, כי בן הדוד שלי שקטן ממני בשבוע כל הזמן משיג אותי, ולא יודעת אם חשפתי לכם כבר שאני דיי תחרותית.
אבל האמת היא שעמוק בלב, וגם כי כל הזמן אמא, אבא וכולם מזכירים ומראים לי כמה הם אוהבים, וכמה נולדנו שונים, ואני יודעת שאני מיוחדת בדרכי ולכן שמחה בחלקי.

ומה קונים לי מתנה ליומולדת? אבנים נורא מיוחדות!

אלו הן אבנים מדהימות שקבלתי שנייה לפני יום ההולדת, ואני אומרת לכם חד משמעית "אין על האבנים" ואני אפרט: הגודל, המרקם , הצורה הכל כל-כך מעניין ומאתגר...
פתאום הבנתי שאפשר להיות יעילה ולקחת כמה אבנים ביד אחת וכמה ביד השניה.
למדתי להכניס את האבנים לקופסא, להוציא אותם ממנה, לפזר ולאסוף - פאן פאן פאן זה ממש כאן!
שימו לב כמה דברים אני יכולה לעשות איתן...

חברים שלי יקרים, קצת חמוץ לי בלב כי למעשה כאן אנחנו נפרדים. אבל זה לחלוטין לא הסוף כי למי אספר כשאתחיל ללכת? אז מבטיחה שהמשך יבוא.. ואתם עוד תזכו לראות אותי הולכת!!!

יש זמן עד גיל שנה וחצי -נכון? נשיקות לכם ולתינוקות שלכם...