"אמא, הו אמא חבקיני חזק ולעולם לא ניפרד"...

מאת: אמא אנונימית

תגיות בכי של תינוק הורים לידה תינוק חדש

צהריים.
מישהו דפק בדלת, אמא צרחה.
הוא לא הזהיר אותה שזה הולך לכאוב והיא התביישה לשאול, והיא לא ביישנית.
אכלה אותה.

שעתיים של צירים ולחיצות לוקחות אותנו לשעות אחה"צ מוקדמים ובלוווווווופ נולדתי.
היוש.
שני קילו ושמונה מאות גרם של חוסר סימטריה.
פרצוף מעוך, ראש משוטח, האף מרוח ימינה והשפה התחתונה שמאלה כאילו מישהו אמר להן להסתדר הכי רחוק שהן יכולות אחת ביחס לשניה - והן עשו עבודה פצצה.

כל קשר בין יופי אליי הוא צירוף מקרים בבית ספר לברייל, ושקרן כל מי שסיפר לאמא שלי שאני יפה.
היום אני כבר יפה.

נולדתי.
ראיתי אותה לראשונה.
במעורפל.
אמא מותשת שנראית כמו אמא אחרי לידה נטולת אפידורל, והיא מסתכלת עליי לראשונה וגם אני הרי לא נראית משו. וזה ניכר בפניה שהיא עוד פחות מרוצה עכשיו. מהתמונות אפשר להבין את עוצמת האכזבה.

ואז הגיעה מישהי רעה ממש. לקחה את אמא ממני. אותי ממנה. הפרידה בינינו!!!

WTF??? אני צרחתי בעברית...

הלווווו תשעה חודשים, סטריפינג ולידה בלי אפידורל עברנו צמודות.
מי נתן לך את הגושפנקא להפריד אותי מאותי? ולמה אני אומרת אותי מאותי? כי אני בשלב כזה שאפילו אין לי זהות, אני ואמא הן ישות אחת בתפיסה שלי, את תופסת את זה?

ואז כהמשך של אותו מהלך הזוי קיבלתי בקבוק חלב.
לא קיבלתי ציצי, כי לאמא שלי נשארה חלק מהשיליה ברחם והיא הייתה חייבת לעבור תהליך של הוצאה שלה בהרדמה מלאה.
אז לא ינקתי.
ניסיתי ממש. לא ממש. כי היה לי הרבה יותר קל עם הבקבוק.
אמא ניסתה ממש. כן ממש.
אבל בסוף היא שאבה לי שלושה חודשים עד שנגמר החלב. חבל.

יש אנשים שחושבים שתינוקות הם יצורים גנרים.
כאילו מתעלמים לחלוטין שגם הם היו פעם תינוקות. אני לא יודעת למה זה קורה, כי אנחנו ה"גדולים" זהים אחד לשניה? כולנו מתנהלים וחושבים באותו האופן? ממש. לא.

כל תינוק הוא פשוט דגם מוקטן של האדם הבוגר שיהפוך להיות, פשוט מאוד.
אותו השוקולד אריזת בוטיק. לפני שהעולם התחיל לשרוט אותנו.

ההבנה הבסיסית שאנחנו שונים בכל אספקט אפשרי, אמורה לגרום לכם המבוגרים להבין שזו לא רק הצהרה ויש לה משמעויות רבות. סוג של תיאום ציפיות שכדאי לעשות לפני שאנחנו נולדים.

לא כל תינוק יאכל את אותן כמויות של מזון, וגם לא באותם מרווחים ביחס לאחרים.
ולא כל תינוק יתפתח בדיוק באותו הקצב ובאותה הדרך שבה יתפתחו תינוקות אחרים.
כמובן שכל תינוק יישן מספר שונה של שעות שינה ובזמנים שונים על פני היממה.

כן היממה. כי מושגים כמו בוקר לילה הם בגדר nice to have בשלב הזה עבורינו.
נדבר בגיל שלושה חודשים רק אז אני מתחילה להרגיש שיש הבדל בין היום ללילה.
עדיין לא עושה כלום עם המידע הזה אבל זה גם פרוגרס.

שם המשחק בחודשים הראשונים הוא: אינסטינקטים. תת שם: רפלקסים.
בשני המקרים הצורך הבסיסי שאני חשה בימיי הראשונים הוא לשרוד! חד וחלק.

אז אני יצור אינסטנקטיבי בצורה מפחידה בתחילת חיי.
התחושות, הרגשות, המראות, הקולות, הצלילים, הריחות, הזהות שלי, כולם מרחפים להם יחד בחלל ללא גבולות, לא בהרמוניה, ללא סדר או היגיון וכמעט כל רגע שאינני חשה בפעימות הלב והנשימה של אמא מבחינתי הוא תחילתו של הסוף וליטרלי אני עומדת למות.
תחושה איומה. פחד ברמות הגבוהות ביותר וחרדה.

אותן תחושות מתעוררות גם במצבים עוד פחות קיצוניים כמו כשאני רעבה ולא מקבלת לאכול מיד.
יצר ההישרדות עובד סביב השעון וצורח: הלווווווו אין אוכל אין חיים. אין אוכל אין חיים. אין אוכל אין חיים.
היום בגיל ארבע אמא לפעמים אומרת שאני דרמה קווין. היא שכחה מזה דרמה קווין, כשעוד הייתי בת כמה ימים מונעת מאינסטינקטים הישרדותיים.
החיים שלה תותים. אבל היא מתכננת לי אח אז יו נואו.. היא בטוח שכחה.

אז מה הדרמה? מי לוקח את המושכות כשתינוק נולד? מי מנהל את מי?
עד שאני אתחיל להבין מי אני, ושלא כל פעם שאני רעבה או עייפה הגיע סוף העולם, עד אז אני מנהלת את העניינים חברים.
אני נותנת את הטון.
אין כל קשר בין פינוק לצרכים שלי בשלב הזה. גם זה יגיע ואתם לא תפספסו את זה מבטיחה J
ולא נולדתי להזכיר לכם שנגמרה הספונטניות.
פשוט זה מה שאני צריכה כדי לשרוד.

אני לא מוכנה ללכת לישון לבד בשום אופן.
מבחינתי להרדם זה חצי למות.
בשינה אני נפרדת, מתנתקת, מאבדת שליטה ובמצבי הנוכחי גם כשאני ערה אני לא ממש בשליטה, אז לישון? לבד? מדע בדיוני זה בקומה 6, כאן מחלקת הבטחון והאהבה.

אז אמא שלי בבקשה תקשיבי לי.
רק לי. וגם לך.
אני עכשיו היחידה שיודעת בדיוק מופתי מה טוב בשבילי, אז תני לי להוביל אותך.
אני אסמן לך מתי אני רעבה, מתי שבעתי או לפחות חשבתי ששבעתי כי נתקע לי גרעפס, מתי כואב לי, מתי אני חייבת עוד חיבוק ומגע שלך, מתי אני עייפה ומתי אני מאושרת.
אני אגיד לך הכל לא תצטרכי לנחש כלום.
רק להיות שם בשבילי כמו שאת תמיד.

ואמא, אל תלחצי שאני בוכה, זה נראה כאילו אני כן קצת דרמה קווין אבל רק כי אני באמת מרגישה שכשאת לא שם או חסר לי משהו סוף העולם הגיע, תראי גם איך מהר אני נרגעת כשאת קולטת על מה כל הדרמה ומדלברת.

טוב יצא לי דביק קצת לקראת הסוף, התבגרתי מאז שנולדתי, פחות דרמתית, יותר בכיוון של קווין.
יאללה חותכת עכשיו למשא ומתן צפוף לגבי הקינוח שלי עם פוטנציאל הרחבה לפליידייט... פיס אנד לאב.