לחטא ולהמתין בסבלנות: טיפול בטבור התינוק

תינוק חדש, עולם ומלואו. הכל חדש. הריח, הטעם, המציאות, גם לתינוק וגם לנו ההורים. אחד הדברים שאנחנו נדרשים לטפל בו בבית ישירות אחרי היציאה מבית החולים הוא שייר הטבור מרקמת חבל הטבור. כל אחד מאיתנו ירגיש אחרת לגבי המראה של זה, אבל חשוב לדעת שגם אם בעינכם זה נראה מזעזע,  לתינוק זה ממש לא כואב או מפריע באופן כלשהו. 

מה זה שייר טבורי?

אורכו של חבל הטבור נע בין סנטימטרים בודדים לכמה עשרות ומורכב משלושה צינורות יחדיו - וריד ושני עורקים המחוברים בקצה אחד לתינוק ובקצה השני לשליה, ומספקים לעובר את כל צרכיו במהלך תקופת ההריון. מזון מעוכל ומפורק לרכיביו עובר דרך חבל הטבור מהאם לעובר, כמו גם חמצן הנישא על כדוריות הדם האדומות שזורמות מהאם אל העובר. לכיוון השני, מהעובר אל זרם הדם של האם, זורמים רכיבי הפסולת שנוצרים על ידי העובר אל מחוץ לזרם הדם שלו, והאם בתורה מפנה אותו מגופה יחד עם זו שהיא מייצרת.

כאשר תינוק מגיח החוצה אל העולם הוא כבר מסוגל לינוק ולנשום בכוחות עצמו, לכן אין לו עוד צורך בחבל הטבור וניתן לנתקו. 

אצל יונקים מסויימים בטבע האם תכרסם את חבל הטבור וכך תנתק את השליה מהגור שלה. לעיתים היא אף תאכל אותה, זאת על מנת להרחיק טורפים ולצורך ההזנה שלה עצמה. אצל שימפנזות, לעומת זאת, האם כלל לא מייחסת חשיבות לחבל הטבור ואינה מנתקת אותו מהשיליה. עם הזמן, החבל מתייבש ונושר מעצמו עם השיליה המחוברת אליו, בדרך כלל בטווח של 24 שעות מהלידה.

מהרגע שהתינוק יצא, כבר אין לו צורך ממשי בחבל הטבור (צילום: Chrisitan Bowen, unsplash)

עוד רגע עד שמנתקים

כיום מקובל לחכות בין דקה לחמש דקות לפני שמנתקים את חבל הטבור מהתינוק, וזאת על מנת שימשיך לזרום דם מהשליה אל התינוק. הסיבה להמתנה וההיגיון שעומד בבסיסה היא שהדם המגיע מהשליה עשיר מאד בחמצן ונוטריינטים חיוניים אשר יזינו את גוף התינוק לאחר הלידה המתישה, וייקלו על המעבר החד שבין החיים החמימים והנעימים בתוך הרחם לעומת החיים בחוץ.

יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שחיתוך מוקדם מדי של חבל הטבור עלול להוביל לתינוק אנמי יותר וחלש, ולכן ברוב בתי החולים כיום משנים את הפרוטוקול הישן שעמד על 40 שניות ל-90 שניות.

הניתוק עצמו מתבצע כך שמונחים שני אטבים (Clamps) האחד בסמוך לטבור והשני יותר לכיוון השליה. האטבים יוצרים לחץ מקומי על חבל הטבור ובכך מונעים זרימה של דם דרכו, כך שאין יציאת דם החוצה או כניסת מזהמים פנימה. בין שני האטבים מתבצע החיתוך עצמו, כפי שניתן לראות באיור הבא:

אילוסטרציה ממוחשבת של חיתוך חבל הטבור כאשר משני צידי המספריים מונחים אטבים החוסמים זרימת הדם דרכם.(איור: Shutterstock)

לאחר הניתוק נשארת על גוף התינוק חתיכת רקמה טבורית (השייר), ויש לטפל בהיגיינה שלה באופן קבוע על מנת שלא יתפתחו זיהומים למיניהם עד שהיא תנשור באופן טבעי.

דרכי הטיפול:

לוקחים אפליקטור (מקל אוזניים יעשה את העבודה) וטובלים את ראשו היטב בחומר חיטוי כמו אלכוהול 70% או אלכוקסידין. הדרך הנכונה והלא נכונה מודגמות בתמונות הבאות: 

לא נכון: אל תחזיקו את המקל באופן אופקי כדי שלא יישפך אלכוהול סביב צמר הגפן שבקצה המקל


נכון: אבטחו את זליגת האלכוהול לצדדים על ידי אחת האצבעות אשר נמצאת בסמוך לקצה המקל

מטרתם של חומרי החיטוי היא לחטא את האיזור ולייבש אותו. בעזרת המקל מנקים היטב אך בעדינות את המפגש שבין הרקמה החיה לשארית הטבור עם קודקודו ועם הדפנות של ראש המקל, כפי שמודגם בצילומים הבאים:

ניקוי נכון עם דופן ראש המקל


כמו מקודם רק מהצד השני


ניקוי נכון עם קודקודו של המקל

לרוב תבחינו באיזור זה בהפרשות סרוטיות, שהן שקופות או מעט אדמדמות. זה נורמלי.

יש לחזור על פעולת הניקוי של הטבור בכל החלפת חיתול עד לנשירת הטבור. הפעולה עצמה לוקחת 2-3 שניות בכל פעם ואין צורך להאריכה יתר על המידה. הפעולה אינה כואבת, אך בהחלט מציקה.

השייר הטבורי ינשור בעצמו בטווח הזמן שבין שבוע לשבועיים, לעתים ייקח לו קצת יותר זמן. בחלק מהמקרים המקום עדיין מפריש גם לאחר הנשירה, ולכן חשוב להמשיך ולנקות עוד מספר ימים עד שנראה כי המקום סגור ויבש לגמרי.

ממה יש להימנע?

ניקוי עם צמר גפן או פד גזה הספוגים באלכוהול איננו יעיל מאחרשהם אינם מחטאים או מייבשים את החלק הפנימי יותר, שהוא למעשה זה שמפריש, ובאופן טבעי דורש את החיטוי בשיעור הכי גבוה.

פיזית, צמר הגפן או הגזה אינם מגיעים אל החלק האחורי בצורה יעילה. על מנת להגיע אליו בעזרתם יש צורך בהפעלת לחץ רב מדי על הרקמה, בניגוד לשימוש במקלוני אזניים שהם דקיקים ומאפשרים פעולת ניקוי ממוקדת ועדינה יותר. בצילום הבא מודגם כיצד לא מומלץ לנקות:

הדרך הפחות יעילה לחיטוי הטבור - הימנעו משימוש בצמר גפן או פד גזה

מהם הסימנים המחשידים לזיהום טבורי?

סימנים מחשידים לזיהום האיזור כוללים ריח לא נעים, הפרשות מוגברות שעשויות גם להשתנות בצבען ומרקמן וכן רקמת עור מגורה ואדומה. במידה ועולה כל חשש מצידכם, או לחלופין אתם מבחינים באחד או יותר מהסימנים הנ"ל, יש לפנות אל רופא הילדים ולטפל באיזור בהתאם להמלצותיו.

לבסוף, יש הנוהגים לשמור את השארית למזכרת ויש הנוטים לייחס לה סגולות. אם החלטתם לשמור, קחו בחשבון שהוא מגיע עם ריח מיוחד.  

רוצים להשאר בקשר? עשו לנו לייק בעמוד הפייסבוק של Developy ונמשיך לעדכן