כיצד נחטא את טבור התינוק? עשו ואל תעשו...

תינוק חדש, עולם ומלואו. הכל חדש, הריח, הטעם, המציאות, גם לתינוק וגם לנו ההורים.
אחד הדברים שאנחנו נדרשים להמשיך ולטפל בו בבית עם התינוק הוא שייר הטבור מרקמת חבל הטבור. מה אני אגיד לכם? כל אחד מאיתנו ירגיש אחרת לגבי המראה, אבל חשוב לדעת שגם אם בעינכם זה נראה "מזעזע",  לתינוק זה ממש לא כואב או מפריע באופן כלשהו. מה שבטוח גם זה שהשייר הטבורי אינו מגיע עם הוראות הפעלה, ובשורות הבאות אני אנסה לעשות עבורכם מעט סדר.

לצורך ההדגמה, בחרתי בבלון מנופח, אשר ידמה את שייר חבל הטבור שנשאר תלוי על זקיק טבורו של התינוק, לפחות כאן המראה יהיה יותר ורדרד משהו… בואו נתחיל.


נתחיל בלהבין מה זה בכלל אותו שייר טבורי...

חבל הטבור הינו צינור אשר אורכו נע בין סנטימטרים בודדים לכמה עשרות, הוא מורכב מ-3 צינורות יחדיו: וריד ושני עורקים, ומספק לעובר במהלך תקופת ההריון את כל צרכיו.  
מזון מעוכל ומפורק לרכיביו עובר דרך חבל הטבור מהאם לעובר, כמו גם חמצן הנישא על כדוריות הדם האדומות, אלו זורמות מהאם אל העובר. לכיוון השני, (מהעובר אל זרם הדם של האם), זורמים רכיבי הפסולת שנוצרים על ידי העובר, אל מחוץ לזרם הדם שלו, והאם בתורה מפנה אותו מגופה יחד עם זו שהיא מייצרת.

חבל הטבור אם כך, מחובר בקצהו האחד לתינוק, ובקצהו השני מחובר לשליה
לאחר הלידה, וכאשר תינוק מגיח החוצה אל העולם, הוא כבר מסוגל לינוק, (לומד זאת במהרה בעזרת רפלקס המציצה ורפלקסים מולדים נוספים),  לנשום בכוחות עצמו, ולכן אין לו עוד צורך בחבל הטבור וניתן לנתקו. 

איור: Shutterstock

בטבע אצל יונקים מסויימים,  האם תכרסם את חבל הטבור, וכך תנתק את השלייה מהגור שלה, ואף לעיתים תאכל אותה, (על מנת להרחיק טורפים וגם לצורך הזנה שלה). אצל שימפנזות, האם כלל לא מייחסת חשיבות לחבל הטבור ואינה מנתקת אותו מהשיליה. עם הזמן, החבל מתייבש ונושר מעצמו עם השיליה המחוברת אליו, וזה קורה בד"כ בטווח של 24 שעות מהלידה.


והתינוק נולד…

כיום, מקובל לחכות בין דקה לחמש דקות לפני שמנתקים את חבל הטבור מהתינוק, וזאת על מנת שימשיך לזרום דם מהשליה אל התינוק אם אפשר עד תום. הסיבה להמתנה וההיגיון שעומד בבסיסה היא שהדם המגיע מהשליה עשיר מאד בחמצן ונוטריינטים חיוניים אשר יזינו את גוף התינוק לאחר הלידה המתישה, והמעבר החד שבין החיים החמימים והנעימים בתוך הרחם לעומת החיים בחוץ.

יותר ויותר מחקרים מצביעים על כך שחיתוך מוקדם מדי של חבל הטבור, עלול להוביל לתינוק אנמי יותר וחלש, ולכן ברוב בתי החולים כיום משנים את הפרוטוקול הישן שעמד על 40 שניות, ל-90 שניות.

הניתוק עצמו מתבצע כך שמונחים שני אטבים, (Clamps), האחד בסמוך לגוף התינוק, לטבורו והשני יותר לכיוון השיליה. האטבים למעשה יוצרים לחץ מקומי על חבל הטבור ובכך מונעים זרימה של דם דרכו כך שאין יציאת דם החוצה או כניסת מזהמים פנימה. בין שני האטבים מתבצע החיתוך עצמו, כפי שניתן לראות באיור הבא:

אילוסטרציה ממוחשבת של חיתוך חבל הטבור כאשר משני צידי המספריים מונחים אטבים החוסמים זרימת הדם דרכם. (איור: Shutterstock)

לאחר הניתוק נשאר על גוף התינוק  שייר טבורי, (חתיכת רקמה טבורית), אשר מוצמד בקצהו לאטב אחד המונע מעבר דרכו עד שינשור וכעת עלינו לטפל בהגיינה שלו על מנת שינשור ולא יהווה מצע להתפתחות זיהומים למינהם.


אז קדימה לעבודה…

לוקחים אפליקטור, (לצורך העניין מקל אוזניים יעשה את העבודה), וטובלים את ראשו היטב בחומר חיטוי כמו אלכוהול 70% או אלכוקסידין, הדרך הנכונה והלא נכונה מודגמות בתמונות הבאות: 

צילום: "אל תעשו"- על מנת שלא יישפך אלכוהול סביב צמר הגפן שבקצה המקל. 




צילום: "עשו" - אבטחו את זליגת האלכוהול לצדדים על ידי אחת האצבעות אשר נמצאת
בסמוך לקצה המקל.

מטרתם של חומרי החיטוי היא לחטא את האיזור ולייבש אותו. בעזרת המקל מנקים היטב, אך גם בעדינות במפגש בין הרקמה החיה לשארית הטבור, עם קודקודו, ועם הדפנות של ראש המקל כפי שמודגם בצילומים הבאים:

צילום: ניקוי נכון עם דופן ראש המקל




צילום: כמו מקודם רק מהצד השני...




צילום: ניקוי נכון עם קודקודו של המקל

לרוב, תבחינו באיזור זה בהפרשות סרוטיות, שהן שקופות או מעט אדמדמות - וזה נורמלי.

עליכם לחזור על פעולת הניקוי של הטבור בכל החלפת טיטול עד לנשירת הטבור. הפעולה עצמה לוקחת 2-3 שניות בכל פעם ואין צורך להאריכה יתר על המידה. הפעולה אינה כואבת, אך היא בהחלט מציקה, (בדיוק כמו למבוגרים - נסו זאת בעצמכם :)).

השייר הטבורי ינשור בעצמו בטווח הזמן שבין שבוע לשבועיים, ויכול אף מעט יותר מכך.
בחלק מהמקרים, המקום עדיין מפריש גם לאחר הנשירה ולכן חשוב להמשיך ולנקות עוד מספר ימים עד שנראה כי המקום סגור ויבש לגמרי.


כיצד לא כדאי לנקות?

ניקוי עם צמר גפן או פד גזה הספוגים באלכוהול איננו יעיל, מאחר שפד גזה וגם צמר גפן אינם מחטאים או מייבשים את החלק הפנימי יותר שלמעשה הוא המפריש ובאופן טבעי דורש את החיטוי בשיעור הכי גבוה. הסיבה לכך היא מאחר שפיזית הם אינם מגיעים אליו בצורה יעילה, ועל מנת כן להגיע אליו, יש צורך בהפעלת לחץ רב מדיי על הרקמה, בניגוד לשימוש במקלוני אזניים שהם דקיקים ופחות "מגושמים" ומאפשרים פעולת ניקוי ממוקדת ועדינה יותר. בצילום הבא מודגם כיצד לא מומלץ לנקות...

צילום: "אל תעשו" - הדרך הפחות יעילה לחיטוי הטבור

מהם הסימנים המחשידים לזיהום טבורי?

סימנים מחשידים לזיהום האיזור כוללים ריח לא נעים, הפרשות מוגברות שעשויות גם להשתנות בצבען ומרקמן, ורקמת עור מגורה ואדומה. במידה ועולה כל חדש מצידכם, או לחלופין אתם מבחינים באחד או יותר מהסימנים שמניתי - יש לפנות אל רופא הילדים ולטפל באיזור בהתאם להמלצותיו.


לבסוף, יש הנוהגים לשמור את השארית למזכרת ויש הנוטים לייחס לה סגולות. אם החלטתם לשמור, קחו בחשבון שהריח לא ניחוח...

רוצים להשאר בקשר? עשו לנו לייק בעמוד הפייסבוק של Developy ונמשיך לעדכן!