השפעות המסיכה על התקשורת עם ילדנו ודרכים להתמודדות

בני אדם נולדים עם העדפה לפנים אנושיות, עם יכולת לחקות הבעות פנים ורגישות להבעות הפנים של האחר. תינוקות כבר בחודשים הראשונים לחייהם יכולים לקלוט ניואנסים של הבעות פנים ולהבין מה ההורה שלהם מרגיש - האם כועס? האם שמח? האם יש סכנה?

חשבו כמה פעמים אנחנו מרגישים שאנחנו לא צריכים מילים ושהבעת הפנים מספיקה לנו כדי להבין את הסיטואציה או להביע אותה. כמה פעמים מספיק לנו חיוך של אדם אחר כדי להירגע ולהרגיש בטוחים.

ומה קורה עכשיו כשכולם עוטים מסיכה?
בואו נראה איך המסכות משפיעות על התקשורת של הילדים שלנו אתנו ועם הסביבה:

• מי אתה?!
  עד לגיל רכישת היכולת של "קביעות אובייקט" (ההבנה כי עצמים ממשיכים להתקיים גם אם אינם נראים לעין מיד, סביבות גיל 9 חודשים), תינוקות מתקשים להבין שאדם נשאר אותו הדבר למרות שאינו "שלם".  המסכה מכסה חצי פנים ובעצם התינוק עשוי להתקשות להבין שמי שעומד מולו עוטה מסכה זה אותו האדם בלי המסכה. רק כאשר אותו האדם יתחיל לדבר ולתת רמזים נוספים לשאלה "מי אתה?", התינוק יתחיל לקשר בין חצי הפנים הגלויות והדמות כולה (היכולת כמו תמיד תלויה בגיל התינוק).
  גם בגילאים מאוחרים יותר (אפילו בגיל 4 שנים) יש הרבה ילדים שנוטים לחשוש מאנשים במסכה.
  ילדים רבים מגלים קושי אמיתי בזיהוי אנשים העוטים מסיכה (בעיקר כשמדובר במישהו שלא פגשנו הרבה זמן או שלא פגשנו בתדירות גבוהה, או דווקא מישהו מוכר אבל שבדיוק מרכיב משקפי שמש...).  כמה מבהיל זה עבור ילד שזר גמור מבחינתו ניגש אליו בחביבות ובהחלטיות, לפני שהוא עצמו זיהה אותו.

• Still face או הצורך בקבלת תגובה בזמן אינטראקציה-
  משהו מאד ראשוני אצלנו מבקש תגובה כלשהי מהפרטנר שלנו לאינטראקציה. המסכה מצמצמת בצורה משמעותית את כמות הבעות הפנים הגלויות (מצרפת תמונה שממחישה למטה) ומתוך כך מצטמצמות התגובות הבלתי מילוליות שאנחנו מקבלים.
  ישנו ניסוי מאד מפורסם של ד"ר טרוניק שנקרא "ניסוי הפנים הקפואות". בניסוי זה מראים את השוני בהתנהגות של התינוק שמתקשר עם אימו כאשר היא מפסיקה להגיב ועושה "פנים קפואות". התינוק מנסה לתפוס את תשומת ליבה אבל כשלא מצליח הוא נכנס לסטרס וחרדה ומתחיל לבכות. חוקרים שהמשיכו את הניסוי מצאו שאותו הדבר קורה לא רק מול האם / המטפל העיקרי אלא גם מול אבות שעושים "פנים קפואות", אנשים מוכרים ואפילו מול אנשים זרים. 
  
  

• לא רואה לא שומע-
  מי שמרכיב משקפיים מכיר את התחושה שהוא שומע פחות טוב כשהוא הוא מוריד אותם. אבל גם מי שרואה היטב- כמה פעמים הייתם בפאב או מועדון והסתכלתם טוב טוב על הפה של הדובר?
  מדוע זה? משום שבאופן טבעי כולנו נתמכים ברמזים הוויזואליים שאנחנו מקבלים בזמן שיח (סוג של קריאת שפתיים). העולם שלנו הוא עולם מאד רועש ואנחנו מוקפים בקולות רבים שמתחרים זה בזה, למשל צפצוף של מכונית, אנשים שמדברים לידנו, מוזיקת רקע, טלוויזיה דולקת ועוד. המוח שלנו יודע לשים לב לרעשים "חשובים" ולא להתייחס לרעשים "לא חשובים" (שמיעה סלקטיבית). כאשר רעשי הרקע דומיננטיים, המוח שלנו נעזר במידע הוויזואלי שמתקבל (קריאת שפתיים) כדי להשלים מה שחסר לו להבנת המסר.
  כשיש מסכה על הפה אי אפשר לקרוא שפתיים ולכן השיחה פחות מובנת וזורמת.
  (הערה חשובה- זה חשוב לא רק מהצד של הילדים שלכם אלא גם מהצד של ההורים שלכם....).

• מעבר למילים
  ציניות, דו-משמעות, סרקזם, הומור, רגשות ומסרים חבויים (סב-טקסט) עוברים דרך הבעת הפנים. העיניים שלנו אומנם אומרות הרבה אבל אנחנו זקוקים להבעה של הפה כדי לדייק את מה שהעיניים אומרות. זה אומר שכשעוטים מסכה היכולת שלנו לקרוא את הרגשות של אנשים אחרים ולהבין את המשמעות העמוקה של הדברים שאנשים אומרים לנו, נפגעת.
  זה עשוי לגרום למצבים של חוסר הבנה חברתית- עלבונות שלא לצורך, ויכוחים מיותרים, הבנת המסר בצורה שגויה וכו'.
  גם אצלנו וגם אצל הילדים שלנו.

אוקיי, אז מסכות זה לא הדבר הכי טוב שיש לתקשורת בינאישית והבנו את הקשיים שהן יוצרות... אבל מה לעשות- זה כורח המציאות. מסכה מצילה חיים!

לכן בואו נראה מה אפשר לעשות כדי להתמודד עם חלק מהקשיים שהיא מציבה בצורה הטובה ביותר (חלק מהטיפים מתאימים לתינוקות מתחת לגיל שנה, וחלק מהטיפים לגדולים יותר, ואפילו למבוגרים.
השתמשו בהם ועשו התאמות, בהתאם לגיל הילד שלכם)ֿ:

1. אם התינוק שלכם עדיין לא נחשף לאנשים שעוטים מסכה, התחילו להרגיל אותו וליידד אותו עם המסכה, ורצוי דרך משחק: עטו את המסכה והורידו ממש כמו במשחק "קוקו" שיבין שאתם נשארים אתם גם כשלא רואים חלק מהפנים שלכם. 
2. כשמדברים עם התינוק – להשתדל להוריד את המסכה כדי שיזהה אותנו ויראה את הפה שלנו זז. אפשר להחזירה לאחר שזיהה והבין שאנחנו מדברים אליו.
3. כשאתם הולכים ברחוב ומישהו שאתם מכירים מתקרב אליכם וודאו שילדכם/תינוקכם זוכר אותו- "הנה יוסי מהמכולת מתקרב, בוא נגיד לו שלום, הנה השכנה מאיה!!, הנה אמא של עפרי מהגן״ ואפילו על אבא, סבא, סבתא ומשפחה קרובה.
   
   
   
   
4. הסבירו לילדים שלכם באופן שמתאים לגילם למה עוטים מסכות. הם בוודאי שמעו על הקורונה אבל האם הסברתם בשביל מה המסכה? מה היא מאפשרת? למשל  ״כשאמא יוצאת לקניות אמא צריכה לעטות מסכה. ככה אמא שומרת עליך ועל כל האנשים ברחוב.״ 
5. באותה השיחה ספרו לילדים למה כדאי לשים לב כשמדברים עם מישהו שעוטה מסכה. אפשר גם "לתרגל על יבש", למשל לקחת תמונה של ילד בפעילות ברורה מסוימת (יום הולדת למשל), לכסות את אזור הפה והאף של הילד שבתמונה ולשאול- מה הילד הזה מרגיש? איך אתה יודע?
   אצל קטנטנים ממש אמרו: הילד הזה בטח שמח, כי יש לו יום הולדת! ואז חשפו את הבעת הפנים של הילד.
   הרעיון הוא בעצם ללמד את הילד איך להשתמש ברמזים אחרים כדי להשלים את החסר.
6. כדי להתמודד עם הקושי בהבנת דיבור- השתדלו להפחית רעשי סביבה ורקע. למשל בטיול בחוץ - בחרו רחוב צדדי ושקט יותר. הקפידו להסתכל על פניו של ילדכם כדי לוודא שהבין את מה שאמרתם.
   אל תניחו שהוא לא מקשיב או לא מעוניין בשיח, יכול להיות שפשוט לא שמע או הבין אתכם מבעד למסכה.
   הערה- יש מסכות שנועדו לאנשים עם לקות בשמיעה שיש להם "חלון" פלסטיק שקוף באזור הפה. אפשר להשתמש בכאלה אבל צריך לוודא שאכן עומדות בתו התקן.
7. מודעות ודוגמא אישית. היו מודעים לקושי שמעוררת המסכה כדי שתוכלו לתת לכך מענה ולהתמודד בצורה טובה:
   א. המחישו לילדכם באופן יומיומי באילו עוד רמזים סביבתיים אפשר להיעזר כדי להבין בצורה טובה סיטואציות חברתיות. למשל אם אתם מדברים עם מישהו שעוטה מסכה והוא מספר לכם שהטייק אווי היה "טעים רצח", הסבירו לילדכם (בו במקום או מעט אחר כך, כשהסיטואציה עדיין טרייה בראש)- זה נכון שזה מה שהוא אמר אבל הקול שלו היה נינוח והגבות שלו לא מכווצות אז הוא בטח שמח ולא מתכוון ל-"רצח" באמת, אלא שזה טעים מאד".
   ב. היו ערניים למצבים חברתיים או רגשיים בהם הילדים שלכם מעורבים ותנו את התמיכה וההסבר למה שקורה שם רגע לפני שחוסר הבנה הופכת לוויכוח ולחוויה שלילית.

זכרו שמדובר בתקופה שתעבור אבל הדברים שאתם מלמדים את הילדים שלכם הם מתנה לחיים. אתם מקנים להם כישורים חברתיים שיעזור להם גם כשתקופת המסכות תחלוף!